יום ראשון, 17 במרץ 2013

להכניס את הטבע למטבח - הבדלים בין שתי גישות


גם אם אינכם תרמילאים אדוקים שלעיתים קרובות יוצאים לטייל ברחבי הארץ, סביר להניח שאתם פוקדים לפחות אחת לשנה איזה פארק או חניון שנמצא על אם הדרך.

תנסו להיזכר בשולחנות שפזורים בכל אותם חניונים או פארקים לרווחת העוברים ושבים.
דבר אחד מאפיין את כולם וזה העובדה שמשטח האכילה הינו מעץ.
אף על פי שקיימים היום חומרים לא פחות עמידים ולא יותר יקרים, עדיין שולחנות האוכל במרחבים הציבוריים עשויים מעץ.

המסקנה המתבקשת היא:
כנראה שיש משהו בעץ שאין באלמנטים אחרים. כל שנותר זה לנסות ולהבין מה בדיוק.
מכאן גם ניתן להסיק לגבי תחושה, אווירה, ואכילה במטבחים ובחללי האכילה במרחבים הביתיים.


בעולם המטבחים, יש כיום שתי גישות מקבילות ומתחרות.

גישה ראשונה
יש את כל אותן פינות אכילה עתידניות ופוסט מודרניסטיות שבנויות מאלומיניום.

גישה שניה
מטבחים מעץ מלא שכמעט תמיד משדרים נינוחות, חמימות וביתיות.

ההבדל העיקרי בין שתי הגישות
המטבחים המתכתיים מגיעים בצורה קבועה בהתאם למודל קטלוגי שמופיע בגליון עיצוב או חוברת.
לעומתם,
מטבחים מעץ מלא נבנים בדרך כלל כ-פר הזמנה ובהתאם לדרישות הלקוח,
כך שלכל מטבח שיוצא מהנגרייה יש אופי וזהות משלו.

אם נמשיך עם קו המחשבה שעמו פתחנו בדוגמא הראשונה למעלה, הרי שבמסעדות המגמה מתהפכת.
כלומר, יש הרבה שולחנות מכל מיני חומרים, רק לא מעץ.
הסיבה לכך ברורה:
בעוד שבמרחב הפתוח כמו בדוגמא הראשונה, המטרה זה לגרום למי שפוקד את השולחנות  להרגיש נינוח ו"בבית",. המסעדה מעצם היותה גוף כלכלי, משקיעה בעיצוב החלל והמנות כך שהלקוחות יימשכו לעיצוב וייהנו מהאוכל. אבל ה"ניכור" לשולחן נוצר במטרה שהם לא יישארו הרבה זמן לאחר הארוחה ויפנו מקום ללקוח הבא.

כל מי שעוסק בתחום של עיצוב מטבחים יודה בצורה כזו או אחרת כי השיקול בין עץ למתכת קשור לתחושה שנרצה ליצור בקרב הסועדים, הן בבית והן במרחבים הציבוריים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה